פסק-דין בתיק עפ"א 57012-11-12

1.         לפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א-יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 20.11.12 בתיק 00/02/4485930 ולפיו הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו - עבירה לפי סע' 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד - 1984 - חניה במקום המיועד לפריקה וטעינה בלבד.

            בכתב האישום נטען, כי ביום 23/5/11 בשעה 10:31 ברחוב הפטיש ליד בית מס' 7 בתחום העיר תל אביב יפו, העמיד / החנה הנאשם את רכבו במקום בו החניה אסורה עפ"י תמרור "אין חניה" או "אין עצירה פרט לפריקה וטעינה" והרכב עמד / חנה שלא לצורך פריקה וטעינה מיידית ובלתי פוסקת.

2.         לאחר ששמע את עדות הפקח ועדות הנאשם; הגיע כב' השופט למסקנה ולפיה אשמתו של הנאשם  הוכחה  כל צרכה. הוצגו לבימ"ש תמונות שצילם הפקח בזמן אמת.   בתמונה אחת

נראית מכונית הנאשם חונה במקביל לאבני שפה צבועות אפור-אדום ובתמונה האחרת רואים  תמרור האוסר עצירה ומתחתיו כיתוב הקובע כי תחום ההתייחסות של התמרור הוא 12 מ' והאיסור חל על עצירה בימים א-ה בין השעות 08:00-14:00 וכן נרשם כי פריקה וטעינה במקום היא מותרת.

            בימ"ש דחה טענת הנאשם ולפיה אין התאמה בין התמרור לבין ההוראה שבגינה הועמד לדין כמפורט בכתב האישום. קבע כי על סמך חומר הראיות; בשעה 10:31 כאשר חנה הנאשם, היתה העמדת כלי הרכב מותרת רק לצורך פריקה וטעינה ובמקרה דנן הנאשם לא עסק בפריקה או טעינה. הפקח  שהעיד כי המתין במקום 10 דקות לא הבחין בפריקה וטעינה. לפי עדות הנאשם; הוא חנה במקום לצורך צילום חומר בבימ"ש סמוך ומאחר ואין מדובר ב"פריקה וטעינה"; לא קיבל ביהמ"ש את הטענה ולפיה עסק ב"פריקה וטעינה".

3.         בשים לב לכך שרכבו של המערער נשא תו נכה, בימ"ש העלה את השאלה האם החניה של הנאשם במקום אשר הוקצה לפריקה ולטעינה גרמה הפרעה ממשית לתנועה.

נקבע, כי אין מדובר בהפרעה לנסיעתם של כלי רכב בכביש סמוך אלא סבר כב' השופט כי יש לדאוג לכך שלא תגרם הפרעה, במובן זה שרכב המבקש לפרוק או לטעון יאלץ להימנע מפעולה זו, או שהפעולה תשובש בדרך אחרת.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה במקום שבו כך ארע, הרי שנגרמה הפרעה ממשית לתנועה.

            בימ"ש בגזר הדין נתן ביטוי לכך שבמשך מס' שעות היה צורך לשמוע את טענות הצדדים וגזר על המערער קנס בסך 1,000 ש"ח.

4.         המערער מרחיב בערעורו בנוגע לבקשתו לפסול את השופט הימן מהדיון בענינו - נושא שאין מקום להתייחס אליו כלל בהליך שלפני. הוא לא הציג בפני החלטה של כב' הנשיאה הרמן; המונעת מכב' השופט הימן לדון בעניניו של המערער. (המערער טען כי יש "מכתב" כזה אך לא ראיתי אותו). על כל פנים, ביהמ"ש העליון הוא הערכאה אשר מכריעה בנושא פסלות שופט ואין כל החלטה אשר פסלה את כב' השופט מלדון בתיק.

5.         המערער לא חלק על כך שבפועל רכבו הוא זה שחנה  במקום; כפי שהופיע בדו"ח, אך טען כי האשימו אותו באישום שלא תאם את התמרור.

            כמו כן טען כי בימ"ש טעה כאשר קבע כי התקיימה "הפרעה ממשית" לתנועה.

            עוד טען, כי טעה בימ"ש כאשר האמין לפקח ולמאשימה בנוגע לחניון ברחוב שוקן.

            כמו כן טען, כי האישום והכתובת שבה חנה, זהים למקרה שבו עסק עניין גולדמן (עפ"א 10829-03-12 גולדמן נ' עיריית תל אביב ) ועל כן, גם במקרה שלו היה צריך בימ"ש לזכותו.

המערער טוען, כי גובה הקנס שהושת עליו הוא גבוה מידי וכי "טעה בימ"ש כאשר בטרם נחתם פס"ד סירב לרשום בפרוטוקול את אשר נאמר באולם הן בנושא הקלדן החדש והן בכמות המתדיינים שחיכו באולם".

6.         דין הערעור להידחות.

א)         ביום 22/1/12 התקיימה ישיבת הקראה בתיק. המערער לא טען, כי  "פרק וטען"  באותו מקום, אלא שהוא חנה במקום שהיה מותר לו לחנות שם עפ"י חוק החניה לנכים תשנ"ד - 1993 (להלן: " חוק החניה לנכים") וכי "יש שם חניה של 6 מכוניות של פריקה וטעינה, אין שום עסק שזקוק לפריקה וטעינה". (מתוך עמ' 1 שורות 13 - 14 לדיון מיום 22/1/12) וטען טענות בנגוע למהותו של התמרור במקום.

            התיק נקבע להוכחות.

ב)         פרוטוקול הדיון ארוך ומפורט. ניכר כי בימ"ש נתן למערער את מלוא יומו בבימ"ש ושמע את העדויות והסיכומים באופן מיטבי.